1. במסגרת חוות דעת המנהלת המיוחדת על נכסיו של מר רפאל חסון (להלן: "החייב"), טענה המנהלת המיוחדת, כי התשלום החודשי המושת על החייב בסך של 500 ש"ח אינו משקף כלל את יכולתו הכלכלית ויש להעמידו על סך שבין 3,000 ש"ח ועד 10,000 ש"ח.
2. המנהלת המיוחדת מנמקת עמדתה בנתונים שעלו, לטענתה, מחקירת החייב. המנהלת המיוחדת טוענת, כי שכר הנטו של החייב מעבודתו בחברת הביטוח אורן את חסון בע"מ (הכוונה, ככל הנראה, לסוכנות ביטוח), אשר הועברה לבת זוגו ואם שלושת ילדיו, הגב' שרית לוי, הינו בסך של 7,500 ש"ח.
עוד טוענת המנהלת המיוחדת, כי החייב משלם לגרושתו סך של 1,500 ש"ח בגין מזונות ואילו הגב' שרית לוי הגישה בקשה לקצבת מזונות עבור שלושת הילדים המשותפים לה ולחייב.
המנהלת המיוחדת הוסיפה וציינה, כי החייב הכחיש כי הוא מנהל משק בית משותף עם הגב' שרית לוי, אולם הודה כי הוא פוקד את ביתה פעמיים-שלוש בשבוע ויתר הזמן שוהה בביתה של אמו, הגרה בחדרה.
המנהלת המיוחדת טוענת, כי יש לחשב את התשלום החודשי, בהתחשב בעובדה שלאמו של החייב הכנסה מקצבת זקנה ורנטה, בהיותה ניצולת שואה, בסך של 5,500 ש"ח.
כן יש להביא בחשבון את הכנסות הגב' שרית לוי, שהינן בסך נטו הנע בין 12,000-15,000 ש"ח, ובנוסף את תקבולי פנסיה של אביה החורג, אשר דר עמה ועם הילדים, ואשר עומדים על סך של 10,000 ש"ח בחודש.
יצוין, כי במסגרת תשובת המנהלת המיוחדת לתגובת החייב נטען, כי למעשה הכנסות אמו של החייב גבוהות יותר ועומדות על סך של 6,000-8,000 ש"ח לחודש. עוד ציינה המנהלת המיוחדת בתשובתה, כי החייב לא הגיש דו"חות חודשיים בחודשים האחרונים ובדו"חות שהגיש לא צירף אסמכתאות להוצאות שונות. כן לא תמך החייב את טענתו, כי הוא משלם לאמו תמורת מגוריו בדירה סך של 1,500 ש"ח, לא צירף אסמכתאות על הוצאות בית דו-חודשיים בסך של 2,000 ש"ח וכן לא צירף אסמכתאות בגין הוצאות כלכלה לחודשיים בסך של כ-5,000 ש"ח.
3. החייב מתנגד לבקשה. לטענתו, הוא משלם מדי חודש סך של 500 ש"ח לקופת הכנ"ר וסך של 1,500 ש"ח בגין מזונות לגרושתו, הגב' דליה חסון.
החייב טוען, כי אינו מקיים משק בית משותף עם הגב' שרית לוי והוא מתגורר עם אמו. לטענתו, אין בסיס לטענת המנהלת המיוחדת, כי אמו גרה בבית פרטי. בפועל, מדובר בדירת מגורים בשיכון. החייב טוען, כי אין כל בסיס לדרישת המנהלת המיוחדת, כי ייוחסו להכנסות החייב תקבולים, שמקבלת אמו מהמוסד לביטוח לאומי וקצבת ניצולת שואה מגרמניה, ולא ניתן לראות בחייב ובאמו תא משפחתי אחד.
עוד ציין החייב, כי אינו בעל זכויות בנכסיה ו/או בהכנסותיה של הגב' שרית לוי ואף לא בהכנסות אביה החורג, ועל כן יש לדחות את טענות המנהלת המיוחדת בהקשר זה.
החייב ציין, כי סך הכנסתו נטו הינה 7,000 ש"ח והוצאותיו החודשיות כוללות שכר דירה לאמו בסך של 1,500 ש"ח, מסי עירייה וחשמל (חלק יחסי) בסך של 1,000 ש"ח, דמי מזונות בהתאם להחלטת בית משפט בסך של 1,000 ש"ח, כלכלה בסך של 2,500 ש"ח ותשלום חודשי בסך של 500 ש"ח לכנ"ר, ועל כן מתבקש בית המשפט להותיר את התשלום, שנקצב בתחילה על סך של 500 ש"ח, על כנו.
4. הכנ"ר הגיש תגובה, במסגרתה הסתפק בציינו, כי הינו מצטרף לעמדתה המפורטת של המנהלת המיוחדת, על כל סעיפיה, כפי שזו הובאה בתגובתה מיום 20/03/13.
5. מתשובת המנהלת המיוחדת עולה, כי בסופו של יום עותרת המנהלת המיוחדת להעמיד את התשלום החודשי המושת על החייב על סך של 3,000 ש"ח.
עמדת המנהלת המיוחדת, לפיה יש להביא בחשבון בהכנסות החייב ו/או התא המשפחתי של החייב הכנסות של אמו של החייב מקצבת זקנה ורנטה מגרמניה, בהיותה ניצולת שואה, על שום שאפשרה לחייב להתגורר בדירתה מספר ימים בשבוע, ו/או כי יש להביא בחשבון את הכנסת פרודתו של החייב, לא כל שכן הכנסות אביה החורג, המתגורר בדירתה של הפרודה, הינה מרחיקת לכת ולא ראיתי לאמצה.
6. עם זאת, לא ניתן להתעלם מן העובדה, כי החייב לא צירף לדו"חות ההכנסות וההוצאות שהגיש אסמכתאות על תשלום סך של 1,500 ש"ח עבור שכר דירה לאמו, טענה שמעוררת כשלעצמה תמיהות, ובפרט לאחר שהחייב טען כי הוא נושא בתשלום בסך של 1,000 ש"ח בחודש בגין מסי עירייה וחשמל.
זאת ועוד, עולה לכאורה מהדו"חות שהוגשו על ידי החייב, כי אף הוצאות הכלכלה של החייב הינן על הצד הגבוה.
7. על כן, מששקלתי את מכלול טענות הצדדים ולאור האמור, סבורני, כי ראוי להעמיד בשלב זה את התשלום החודשי המושת על החייב על סך של 2,000 ש"ח, החל מיום 01/05/13.
8. משהעלתה המנהלת המיוחדת בחוות דעתה עובר להכרזת החייב טענות בדבר הענקות שביצע החייב וכדומה, עולה כי ממילא מירב התועלת לנושים מניהול ההליך היא בביטולן של אותן הענקות, ועל כן מן הראוי שהמנהלת המיוחדת, אשר מונתה בין לבין לשמש כנאמנת על נכסי החייב, תפעל למימוש זכויות אלו באמצעות הגשת בקשות מתאימות.
9.
המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.